<h1>סמ"ג עשין סימנים קצ"א—קצ"ב</h1>
<h2>דף לג:</h2>
אע"פ שהמשנה סתמה הסדר למדנו מתוך המקראות וההלכות שבמסכת יומא שאלו העומדין על מעלות האולם לא היו נושאין את כפיהם עד שהעלה מי שזכה באיברים את האיברים מן הכבש למזבח ואחר העלאת האיברים היו נושאין את כפיהם שנאמר (ויקרא ט' כ"ב) וירד מעשות החטאת והעולה וגו' וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ות"ר בפרק תמיד נשחט (פסחים נ"ט א') אין לך דבר שקודם לאיברי תמיד של שחר אלא קטרת בלבד שנאמר בבקר בבקר ואין לך דבר שמתעכב אחר איברי תמיד של בין הערבים אלא קטרת ונרות ופסח ומחוסר כפרה בערבי פסחים שטובל ואוכל פסחו לערב. ואחר ברכת כהנים מעלין הסלת לנסכים שנאמר עולה ומנחה ואחר הסלת מקטיר החביתין שגם הם מנחה ואחר החביתין מעלין את היין לניסוך שזהו גמר זבח התמיד שנאמר זבח ונסכים (ע"פ רמב"ם תמידין ומוספין פ"ו ה"ה ויומא ל"ד א').
השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש, ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד, בשלישי היו אומרים א-להים נצב בעדת א-ל, ברביעי היו אומרים [א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע, בחמישי היו אומרים] הרנינו לא-לקים עוזינו, בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר, בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת, ובמסכת ר"ה מפרש שבמוספי שבת היו אומרים שירת האזינו וחולקין אותה לששה פרקים הזי"ו ל"ך כדרך שקורין אותה ששה בבית הכנסת ואומרים פרק אחד בכל שבת, גמרו השירה בששה שבתות חוזרין לראש, במנחה של שבת אומרים אז ישיר משה, במוסף ר"ה היו אומרים הרנינו לא-להים עוזינו ואם חל להיות בחמשי אומרים הסירותי מסבל שכמו, במנחה של ר"ה אומרים קול ה' יחיל מדבר, ר"ח שחל להיות בשבת שירה של ר"ח דוחה שירת שבת כדי לפרסמו שהיום ר"ח (ע"פ רמב"ם תמידין ומוספין פ"ו הל' ט'—י') וכן ישנו בירושלמי דסוכה פרק החליל (דף כ"ה א').
